// תוכן עניינים
באביב 2025 החייאו מהנדסי נאס״א קבוצת מנועים שנחשבו מתים במשך 21 שנה. אף אחד מהם לא יכול היה להתקרב אליהם יותר מ-25 מיליארד ק״מ (15.5 מיליארד מייל). הפקודה הגיעה אליהם כמעט ביממה שלמה, והתשובה חזרה בערך באותו זמן. המכונה היא וויאג׳ר 1. היא בת 49, ועדיין מתקנים אותה.
ב-18 בנובמבר 2026 תהיה וויאג׳ר 1 במרחק 25.9 מיליארד ק״מ (16.1 מיליארד מייל) מכדור הארץ. זה יום אור אחד: אות רדיו מהאנטנות שלנו יצטרך 24 שעות שלמות כדי להגיע אליה. אף חפץ מעשה ידי אדם לא היה עד כה רחוק כל כך, כפי שמציינת נאס״א . שאלה פשוטה כמו “שומעים אותי?” מגיעה ביום, והתשובה חוזרת ביום נוסף.
יממה לשיחת טלפון אחת
יום אור מודד מרחק, לא זמן. זה המרחק שהאור עובר ב-24 שעות: 25,902,068,356 ק״מ. האור מגיע לירח ב-1.3 שניות; צוות ארטמיס 2 נסע לשם כשלושה ימים.
// כמה זמן נוסע אות
התאומה של וויאג׳ר 1, וויאג׳ר 2, טסה במסלול אחר ותגיע לסימן של יום אור אחד רק בנובמבר 2035.
נורה של מקרר
המשדר של וויאג׳ר 1 מפיק כ-23 וואט. JPL, המעבדה של נאס״א שמנהלת את המשימה, השוותה אותו פעם לנורה שבתוך מקרר. עד שהזוהר הזה מגיע לכדור הארץ, הוא כבר דועך לפחות ממיליארדית של מיליארדית וואט. ב-2013 ירדו נתוני המכשירים בקצב של כ-160 סיביות בשנייה. במהירות כזו הורדת תמונה אחת מסמארטפון הייתה נמשכת יותר מיממה.
לכן רק הצלחות הענק של רשת החלל העמוק של נאס״א (Deep Space Network) מסוגלות לשמוע לחישה חלשה כזו. ורק אנטנה אחת ברשת כולה יכולה גם לדבר בחזרה: DSS-43, צלחת בקוטר 70 מטר ליד קנברה שבאוסטרליה. היא הייתה מנותקת לצורך שדרוגים ממאי 2025 עד פברואר 2026, ובזמן הזה הצוות יכול היה ליצור קשר עם הגששים רק בחלונות קצרים באוגוסט ובדצמבר, כשהצלחת חזרה לפעולה לזמן קצר.
תיקון בעיוורון, 45 שעות הלוך ושוב
ב-14 בנובמבר 2023 וויאג׳ר 1 הפסיקה להיות מובנת. היא עדיין צייתה לפקודות, אבל במקום דוחות על עצמה ועל סביבתה שלחה זרם סיביות בלתי קריא. בתחילת מרץ 2024 שלחו לה המהנדסים פקודת “דחיפה”: בקשה לקרוא את הזיכרון של אחד משלושת המחשבים שעל הסיפון, זה שאורז את הנתונים לפני השידור. הקריאה הזאת חשפה את הסיבה . כ-3% מהזיכרון נפגמו, כנראה משום ששבב אחד התקלקל וגרר איתו חלק מהתוכנה. איש אינו יודע בדיוק למה. אולי חלקיק אנרגטי מהחלל פגע בשבב. אולי הוא פשוט התבלה אחרי 46 שנה.
אי אפשר להחליף שבב רחוק כל כך, ולא נשאר בלוק זיכרון פנוי גדול דיו להכיל את הקוד האבוד בשלמותו. אז הצוות חתך את הקוד לחלקים והחביא אותם בפינות שונות של הזיכרון. דמיינו ספר שפרק נקרע ממנו ואין בו רצף של דפים ריקים: מדפיסים מחדש את הפרק בחלקים על כל דף פנוי, ואז מתקנים כל “ראו עמוד N” בספר כדי שהקורא לא ילך לאיבוד. הקבוצה הראשונה עלתה לשידור ב-18 באפריל 2024. עם 22.5 שעות לכל כיוון, התשובה הגיעה ב-20 באפריל: דוח המצב הקריא הראשון מזה חמישה חודשים. במאי החלה הגששית לשלוח שוב נתונים מדעיים.
משדר שותק מאז 1981
באוקטובר 2024 ביקשו המהנדסים מוויאג׳ר 1 להפעיל אחד ממכשירי החימום שלה. אמור היה להיות די חשמל, אבל מערכת ההגנה מתקלות נכנסה לפעולה. כשהגששית צורכת יותר מדי חשמל, המערכת הזו מכבה כל דבר לא חיוני. קודם היא הורידה את קצב הנתונים, ואז כיבתה את המשדר הראשי ועברה למשדר גיבוי. וויאג׳ר 1 לא דיברה איתו עם כדור הארץ מאז 1981, והאות שלו חלש בהרבה. הצוות לא היה בטוח שאפשר בכלל לשמוע אותו ממרחק כזה. האנטנות קלטו אותו בכל זאת, ועד סוף נובמבר חזרה הגששית לפעילות רגילה.
מנועים שהיו מתים 21 שנה
האנטנה של וויאג׳ר חייבת להישאר מופנית לכדור הארץ, ולכן הגששית ננעלת על כוכב הנחיה ומתקנת את עצמה בדחיפות קטנות של מנועים. מנועי הגלגול הראשיים של וויאג׳ר 1 הפסיקו לעבוד ב-2004, כששני מחממים זעירים שהם זקוקים להם איבדו חשמל. התקלה נחשבה בלתי ניתנת לתיקון, והצוות עבר לסט הגיבוי. כפי שניסח זאת מנהל המשימה כרים בדרודין, אז כנראה איש לא חשב שהוויאג׳רים ימשיכו לפעול עוד 20 שנה. טוד בארבר, ראש מחלקת ההנעה במשימה, זוכר זאת כך:
המנועים האלה נחשבו מתים. וזו הייתה מסקנה לגיטימית.
עד 2025 הצטברו שאריות דלק בצינורות הדלק של מנועי הגיבוי, והם עלולים היו להסתתם כבר בסתיו. המהנדסים חשדו שהמחממים הישנים בכלל לא התקלקלו. אולי תקלה במעגל החשמל פשוט העבירה מתג למצב הלא נכון. בדיקת הרעיון הייתה מסוכנת. אילו הגששית הייתה סוטה יותר מדי מכוכב ההנחיה במהלך הבדיקה, המנועים היו יורים מעצמם, והפעלתם עם מחממים קרים עלולה לגרום לפיצוץ קטן.
הפקודות עלו ב-20 במרץ 2025 . הן נסעו אל הגששית יותר מ-23 שעות. אחר כך הנתונים על מה שקרה נסעו חזרה יותר מ-23 שעות. כשהגיעו, 20 הדקות הראשונות הראו את טמפרטורות המחממים מזנקות. זה עבד. המהנדסים חגגו משהו שקרה שם כמעט יממה קודם. “זה היה רגע מפואר כל כך”, אמר בארבר. התזמון היה צפוף. שישה שבועות מאוחר יותר DSS-43, האנטנה היחידה שיכולה לשלוח פקודות לוויאג׳ר, יצאה מפעולה לשדרוג.
ארבעה וואט בשנה
החשמל על הסיפון מגיע ממחוללים רדיואיזוטופיים, שהופכים את חום הדעיכה של פלוטוניום לחשמל. כל גששית מאבדת כ-4 וואט בשנה, בערך שישית ממה שמפיק משדר “נורת המקרר” בן 23 הוואט, ולכן הצוות מכבה מכשירים אחד אחד, לפי רשימה שהוסכמה לפני שנים.
המצלמות היו הראשונות. ב-14 בפברואר 1990 צילמה וויאג׳ר 1 “תמונה משפחתית” של מערכת השמש, ובאחד הפריימים כדור הארץ תפס פיקסל אחד בערך. זו נקודה כחולה חיוורת המפורסמת. שלושים וארבע דקות מאוחר יותר כובו המצלמות לצמיתות כדי לחסוך חשמל לדרך הארוכה.
ב-17 באפריל 2026 כיבה הצוות מכשיר בוויאג׳ר 1 שקלט חלקיקים טעונים ופעל כמעט ברציפות מאז השיגור ב-1977.
מתוך עשרה מכשירים מדעיים נותרו כעת בגששית שניים פעילים : המגנטומטר וחיישן גלי הפלזמה.
מנהלת הפרויקט סוזן דוד לא עיגלה פינות ב-2025: ללא הכיבויים, כנראה נותרו לגששיות רק עוד כמה חודשים של חשמל. עם החיסכון, אולי יצליחו להחזיק לפחות מכשיר אחד פעיל עד שנות ה-2030. אחרי חצי מאה בחלל העמוק, איש לא מבטיח דבר.
שאלה על אתמול
וויאג׳ר 1 נעה במהירות של כמעט 61,000 קמ״ש (38,000 מייל לשעה) לעבר הכוכב גליזה 445. בעוד כ-40,000 שנה היא תעבור במרחק 1.7 שנות אור ממנו. המחוללים שלה כבר יתקררו הרבה לפני כן.
אד סטון, שהוביל את המדע של וויאג׳ר במשך חצי מאה ונפטר ב-2024, אמר שבוויאג׳רים כל יום הוא יום של גילוי. מ-18 בנובמבר כל אחד מהימים האלה יגיע לכדור הארץ באיחור של יממה שלמה. הצוות ילמד על כל תקלה חדשה לפחות יממה אחרי שקרתה, והתיקון יצטרך עוד יממה כדי להגיע. שאלה אחת ותשובה אחת ייקחו יומיים. כך ייראה מעכשיו כל תיקון.
