// תוכן עניינים
ביותר מ־90% מ־45.22 הקילומטרים שלו בחר Perseverance את דרכו בעצמו: את הסלעים, הבורות והמדרונות שלפניו העריך טייס אוטומטי שעל הסיפון, ולא בני אדם על כדור הארץ. עם הסכום הזה שבר רכב החלל של נאס"א את שיא קודמו Opportunity ב־11 באוקטובר 2026, ביום המאדימי ה־2,006 למשימה. Opportunity נסע על מאדים 45.16 קילומטרים.
הפער הוא 60 מטרים, בערך חצי מגרש כדורגל. הדבר המעניין נמצא במקום אחר. Opportunity הצטרך ליותר מ־14 שנים כדי לצבור את המרחק שלו; Perseverance עשה זאת בחמש שנים וחצי. והטייס האוטומטי המוקדם של Opportunity בחר את הדרך רק ב־5% מהמרחק. שלושת שיאי הנסיעה מחוץ לכדור הארץ של חצי המאה האחרונה מצטרפים לסיפור על בני אדם שמוסרים את ההגה למכונה. ובאופן מוזר, בעל השיא הראשון עדיין לא יודע מה המרחק שלו: תלוי את מי שואלים, זה 37, 39 או 42 קילומטרים.
חמישה אנשים מול המסכים ליד סימפרופול
השיא הראשון היה שייך ל־Lunokhod 2 הסובייטי. שלב הנחיתה שלו ירד במכתש לה מוניה ב־15 בינואר 1973, והרכב התגלגל אל פני השטח ב־16 בינואר. הוא נהג ממרכז תקשורת לחלל העמוק ליד סימפרופול שבקרים, שם צוות של חמישה צפה בשידור טלוויזיה ושלח פקודות כמעט בזמן אמת.
כמעט, כי לאות רדיו נדרשו בערך שלוש שניות להגיע לירח ולחזור, ולכן הנהג ראה את תוצאת כל סיבוב באיחור. בין שתי פקודות יכלה המכונה לעבור בין 2.3 ל־8.3 מטרים, בהתאם למצב הנסיעה. כך היה ב־Lunokhod 1, כותב מיכאיל מלנקוב, מי שתכנן את התַּחְתִּית שלו, בהסתמך על הנהג ויאצ’סלב דובגן. את הרכב השני נהגו הרבה יותר באומץ מאת הראשון: Lunokhod 1 עבר כ־10.5 קילומטרים ב־11 חודשים, ו־Lunokhod 2 כמעט פי ארבעה מזה בארבעה חודשים.
פעם אחת המכונה סירבה למסור את ההגה. ב־11 בפברואר 1973, כשהרכב יצא שוב לדרך אחרי הלילה הירחי הארוך, ראה הצוות על המסך מכתש ישר מלפנים ושלח פקודת עצירה. Lunokhod 2 המשיך להתגלגל. הוא נעצר רק אחרי הפקודה השלישית. האשם התברר כמערבל אותות במערכת הרדיו, והבקרים עברו למערכת הגיבוי.
Lunokhod 2 עבד כארבעה חודשים. ב־9 במאי הוא נסע לתוך מכתש, אבק התיישב על הלוח הסולארי ועל הרדיאטור, והמכונה התחממה יתר על המידה. בתחילת יוני הודיעה ברית המועצות שהתוכנית הסתיימה.
החלק המוזר ביותר בשיא הגיע מאוחר יותר. ספירת סיבובי הגלגלים נתנה 37 קילומטרים. ארבעים שנה אחר כך שחזרה הקרטוגרפית אירינה קרצ’בצבה ועמיתיה במכון MIIGAiK במוסקבה את המסלול לפי תמונות של ה־Lunar Reconnaissance Orbiter של נאס"א וקיבלו כ־42 קילומטרים . אחרי דיונים בין חוקרים רוסים לאמריקנים התייצב המספר על 39. מכונה אחת, מסלול אחד, שלושה מרחקים שונים.
מרתון שתוכנן כטיול
Opportunity נחת על מאדים בינואר 2004 והיה אמור לעבוד 90 ימים. “זה מדהים, בהתחשב בכך ש־Opportunity נועד לנסוע בערך קילומטר אחד ומעולם לא תוכנן למרחקים”, אמר מנהל הפרויקט ג’ון קאלאס.
אי אפשר לדבר עם מאדים בזמן אמת. לאות נדרשות בין 3 ל־22 דקות לכיוון אחד, תלוי במיקום הכוכבים. עד שנהג ראה סלע, הרכב כבר יכול היה להתהפך עליו. לכן רכבי מאדים נוהגים אחרת. אנשים בוחנים את התמונות, משרטטים מסלול ושולחים חבילת פקודות פעם ביום מאדימי. Opportunity יכול היה לעקוף מכשולים בכוחות עצמו, עם אותו טייס אוטומטי פשוט כמו תאומו Spirit, אבל את רוב ההחלטות קיבלו בני אדם.
עד 2013 הרכב התקרב ל־Lunokhod 2, והנתון הסובייטי נראה פתאום רעוע. החוקר הראשי סטיב סקווירס הודה ש־37 הקילומטרים הישנים נאמדו בלי תמונות מסלול טובות, ולא מיהר להכריז על ניצחון. “יש לנו כבוד עצום למה שהסובייטים הצליחו להשיג ב־1973 עם הטכנולוגיה של אותם ימים”, אמר. Opportunity לקח את השיא ב־27 ביולי 2014, עם 40.25 קילומטרים. הצוות קרא למכתש קטן ליד מסלולו “Lunokhod 2”.
ביוני 2018 עלתה על מאדים סערת אבק עולמית. הלוחות הסולאריים של Opportunity כמעט הפסיקו לייצר חשמל, וב־10 ביוני הרכב התקשר הביתה בפעם האחרונה. המשימה הוכרזה כגמורה בפברואר 2019. מד הדרך נעצר על 45.16 קילומטרים, והשיא הזה החזיק מעמד יותר משמונה שנים.
מכונה שחושבת בתנועה
Perseverance נחת במכתש ג’זרו ב־18 בפברואר 2021. את המסלול שלו קובעים על כדור הארץ: אנשים מסמנים על תמונות נקודות שאליהן עליו להגיע. איפה להניח כל גלגל בדרך, הרכב מחליט בעצמו. מערכת AutoNav שלו מצלמת את השטח שלפניו ותופרת את התמונות למפה תלת־ממדית שמסמנת סלעים ומדרונות מסוכנים.
ההבדל המרכזי מקודמיו נשמע שגרתי. Curiosity נוסע במחזור: מצלם, חושב, נוסע, מצלם שוב. זה נהג בערפל שעוצר לפני כל עיקול. Perseverance קורא את הדרך בלי להרים את הרגל מהגז. “יש לנו יכולת שנקראת ‘חשיבה תוך כדי נסיעה’”, הסבירה ב־2021 ונדי ורמה, מהנדסת ב־JPL ונהגת הרכב. “הרכב חושב על הנסיעה האוטונומית בזמן שהגלגלים שלו מסתובבים.” החשיבה רצה על מחשב ייעודי שעל הסיפון, שגם עזר לבחור את אתר הנחיתה.
מהירות השיא של Perseverance היא כ־120 מטרים בשעה. זה איטי בערך פי ארבעים מהליכה של אדם. אבל Curiosity מצליח רק בערך 20 מטרים בשעה, ואחרי 14 שנים על מאדים רשם נכון ל־11 באוקטובר 2026 מרחק של 38.07 קילומטרים.
// שלושה בעלי שיא
Lunokhod 2, 1973
נהוג ישירות בידי צוות של חמישה. אות הלוך ושוב לקח כשלוש שניות. עבר כ־39 ק"מ בארבעה חודשים.
Opportunity, 2004–2018
אנשים שרטטו את המסלול לפי תמונות ושלחו פקודות פעם ביום. הטייס האוטומטי בחר את הדרך ב־5% מהמרחק. רשם 45.16 ק"מ במשך יותר מ־14 שנים.
Perseverance, מאז 2021
אנשים קובעים נקודות ציון, והרכב מעריך את השטח בעצמו ב־90% מהמרחק. עד 11 באוקטובר 2026, אחרי חמש שנים וחצי, נסע 45.22 ק"מ.
לפעמים הטייס האוטומטי רואה יותר מבני אדם. בקיץ 2023 חצה Perseverance שדה סלעים ליד גבעה בשם Snowdrift Peak. לפי תמונות מהמסלול שרטטו המתכננים דרך של 520 מטרים; הרכב נסע בסופו של דבר 759 , בעקיפת סלעים שתמונות המסלול לא הראו.
קודם לכן, באביב 2022, על רצפת המכתש השטוחה, הוא נסע 699.9 מטרים במשך שלושה ימים מאדימיים רצופים בלי שמישהו על כדור הארץ תיקן את דרכו. ב־19 ביוני 2025 קבע הרכב שיא ליום אחד של 411.7 מטרים.
מאה קילומטר על גלגלים שנבנו לעשרים
Perseverance תוכנן לכ־20 קילומטרים של נסיעה. נהגיו מדברים עכשיו על גבול אחר. מארק מיימון מ־JPL אמר ל־Space.com שהרכב “נראה ממש טוב להמשיך עד 100 קילומטרים בסך הכול”. הגלגלים שלו גדולים ועמידים יותר מאלה של Curiosity, שנדקרו בסלעים חדים, והמתכננים למדו את הלקח. בדיקות הראו שמפעילי ההיגוי של הגלגלים אמורים להחזיק לפחות עוד 60 קילומטרים.
בשביל כדור הארץ הסיפור נוחת במקום לא צפוי. כאן מתווכחים אם אפשר לסמוך על מכונית בצומת. מאדים לא השאיר ברירה: עם השהיה של עשרים דקות ג’ויסטיק חסר תועלת, ולכן הטייס האוטומטי נאלץ ללמוד לחצות סלעים בלי רמזים. ב־1973 אמרו ל־Lunokhod בכמה מעלות לפנות, וכשהתעלם מפקודת עצירה, זו הייתה תקלה. ל־Perseverance אומרים לאן להגיע, וההחלטות בדרך מובנות בתכנון שלו. הרכב הבא אולי יקבל רק הוראה לאן להסתכל. אז ספרי השיאים יעמדו מול שאלה שנשמעת היום כמו בדיחה: מי נהג?
