המעבורת החשמלית הגדולה בעולם מתחברת לשקע בגודל של עיר שלמה

16 מגה-וואט. לדברי פבלו לופס, מנהל פעילות Buquebus בעיירה קולוניה דל סקרמנטו שבאורוגוואי, זה בערך מה שכל העיירה צורכת. וזה גם מה ששני מטענים בנמל המקומי מספקים, והם נבנו למעבורת אחת בלבד. “זה ההספק שכל העיר קולוניה צריכה, ולכן נאלצנו להניח קו נפרד”, הסביר לופס בסתיו 2025, כשהתחילה ההתקנה.

המעבורת נקראת China Zorrilla, על שם השחקנית האורוגוואית שהייתה חברה קרובה של מייסד Buquebus, חואן קרלוס לופס מנה, והיא ספינת הסוללות הגדולה ביותר שנבנתה אי פעם. ב-22 באוקטובר 2026 היא החלה בשירות מסחרי על פני נהר לה פלטה, בין בואנוס איירס לקולוניה, ובהפלגה הראשונה נשאה יותר מ-700 נוסעים. את הספינה בנתה המספנה האוסטרלית Incat. התברר שלבנות ספינה שפועלת על סוללות אפשר. הקושי היה בכל מה שמסביב. המעבורת חצתה את האוקיינוס כמטען על סיפונה של כלי שיט אחר, וזה לא מפתיע: הסוללות שלה מחזיקות רק כשעה וחצי של שיוט. ובחוף היה צריך עבורה שקע בגודל של עיירה.

מאתיים וחמישים טונות בארבעה חדרים

המעבורת באורך 130 מטר וברוחב 32 מטר. היא מכילה 2,100 נוסעים ו-225 מכוניות, ומתחת לסיפון, בארבעה חדרי סוללות נפרדים, נמצאים 5,016 מודולי סוללה ששוקלים כ-250 טונות בסך הכול. הם אוגרים יותר מ-40 מגה-וואט-שעה. לפי Incat, זה פי ארבעה מכל סוללה שהותקנה עד כה על ספינה.

קל יותר לדמיין 40 מגה-וואט-שעה במכוניות. אם במכונית חשמלית גדולה יש סוללה של 75 קילו-וואט-שעה, המעבורת נושאת את האנרגיה של כ-530 מכוניות כאלה. זו הערכה גסה, אבל קנה המידה ברור: 225 מכוניות נוסעות במחסן, והסוללות נושאות את המטען של צי גדול ביותר מפי שניים.

לפי הערכת Incat, זה מספיק לכ-90 דקות של פעולה. חציית לה פלטה, כ-55 ק״מ, נמשכת 75 דקות, ולכן המעבורת חייבת להיטען אחרי כל הפלגה, בשני הנמלים. שמונה מנועים חשמליים מניעים שמונה סילוני מים, ואין מנוע דיזל להנעה.

מה שהכי הרשים את הנוסעים הראשונים היה השקט. לפי Perfil, יותר מ-700 האנשים שבהפלגה הראשונה נסעו בלי רעש מנוע ובלי רעידות מכניות מטרידות. מנכ״ל Incat, קרייג קליפורד, שהיה על הסיפון, צפה בדיוק את זה: מה שיפתיע אנשים יותר מכול, אמר, הוא שזמזום המנוע המוכר פשוט נעלם.

המעבורת המהירה בעולם ויורשתה האיטית

ל-Buquebus יש נקודת השוואה ברורה. לפני China Zorrilla, כלי השיט הגדול ביותר שלה היה Francisco, עוד תוצר של Incat, מפורסם במהירותו. גינס מונה אותו כמעבורת המהירה בעולם, במהירות של 58.1 קשר, כ-107 קמ״ש. China Zorrilla נושאת פי שניים יותר אנשים מ-Francisco.

המעבורת החדשה נועדה להיות דומה. התכנון משנת 2019 כלל ארבעה מנועים שמבעירים גז טבעי נוזלי, ומהירות של כ-37.5 קשר. אז Buquebus ביקשה מהמספנה לבחון גרסה עם סוללות, ובשנת 2023 הוחלף התכנון באמצע הבנייה. יו״ר Incat, רוברט קליפורד, תיאר זאת כקפיצה מכוונת ולא כצעד הדרגתי: מחירי הדלק התנודדו, הסוללות הוזלו, והטעינה הפכה מהירה בהרבה.

לופס מנה עצמו ניסח זאת פשוט יותר. “כשנקרתה בדרכנו ההזדמנות לבנות ספינה חשמלית, לא רצינו לחכות לבאה. רצינו שזו תהיה הספינה הזאת”, אמר בספטמבר 2026.

על הקפיצה שילמו במהירות: מהירות השירות של המעבורת החשמלית מוגבלת ל-25 קשר, כ-46 קמ״ש, והפער בולט בהשוואה לשתי אחיותיה שפועלות על גז.

מבחינה טכנית הספינה יכולה להיות מהירה יותר, אמר פבלו לופס, אבל צריכת האנרגיה תהפוך לגבוהה מדי. במים, הגרר גדל מהר יותר מהמהירות, ולכן כל קשר נוסף אוכל נתח לא פרופורציונלי מהמטען.

על פני האוקיינוס, על סיפונה של ספינה אחרת

הספינה החשמלית הגדולה בעולם אינה יכולה לחצות אוקיינוס בכוחות עצמה. הסוללות שלה מספיקות להפלגה קצרה אחת, והמסע מטסמניה לאורוגוואי, לפי Infobae, כלל יותר מ-15,000 ק״מ בים.

לכן המעבורת נסעה על ספינה אחרת. Black Marlin, ספינה חצי-שוקעת באורך 217 מטר, הנמיכה את סיפון המטען שלה אל תוך נהר דרוונט ליד הובארט, המעבורת הוצבה מעליו, ואת הנטל שאבו החוצה כדי להרים אותה מעל המים. המסע נמשך כ-40 יום. הוא יצא חודשים אחרי המתוכנן, כי הגעתה של Black Marlin התעכבה בשל שיבושים במצר הורמוז. ב-12 בספטמבר 2026 הוצפה המעבורת בנמל נואבה פלמירה שבאורוגוואי, ושני גוררים ליוו אותה הלאה לקולוניה. היא נכנסה לשירות יותר משנה אחרי התאריך שהמספנה נתנה ב-2023.

עיירה על השקע

בסיפור הזה המזחים חשובים לא פחות מהספינה. עבור כלי שיט אחד קיבלה קולוניה מטענים, כבל חדש ותחנת משנה בעלות של כ-20 מיליון דולר, ובסופו של דבר המפעיל משלם, בין היתר דרך חשבונות חשמל עתידיים.

טעינה מלאה לוקחת כ-40 דקות, לפי הערכת Incat. פבלו לופס אמר שהטעינה משתלבת בזמן ההחלפה של הנוסעים. המעבורת נטענת בזמן שהמכוניות יורדות והכרטיסים נבדקים, ולוח הזמנים כמעט שאינו משתנה.

עבור אורוגוואי, לקוח כזה הוא אפילו שימושי. נשיאת UTE, אנדריאה קברירה, הזכירה לקהל בטקס ההצגה של המעבורת ש-98% מהחשמל במדינה מגיעים ממקורות מתחדשים. עוד ב-2024 לופס מנה הסביר שייצור החשמל באורוגוואי מגיע לפעמים ל-120% מהביקוש, בלי שום מקום לאגור את העודף. מעבורת שנטענת אחרי כל חציה יכולה להפוך חלק מהעודף הזה להפלגות.

מה המעבורת הזאת מוכיחה, ומה לא

עד כה היא מוכיחה דבר אחד. מעבורת נוסעים גדולה יכולה לפעול על סוללות לפי לוח זמנים, בתנאי שהקו קצר ובשני החופים יש מטענים חזקים. Incat מוסרת שהיא כבר בונה שלוש מעבורות חשמליות נוספות, כל אחת באורך 129 מטר, עבור המפעילה הדנית Molslinjen.

קווים ארוכים עדיין מחוץ להישג יד, וכך גם האוקיינוס הפתוח. בהסתמך על המפעילים, New Atlas מדווח על חיסכון של 4.5 מיליון דולר בשנה בדלק ועל תקופת החזר של חמש עד שמונה שנים. אלה תחזיות, לא תוצאות. גם Buquebus לא מוכנה לנקוב בטווח מדויק. “בפועל נראה את הטווח האמיתי. בים הוא משתנה יותר מאשר ביבשה”, הזהיר פבלו לופס.

בעבור הנוסעים, מחיר הכרטיס חשוב יותר מכל שיא. המחיר הזה כולל עכשיו הספק של עיירה שלמה שנשאב ברציף, ואת מחירו קובעת חברת החשמל. הספק המרכזי של המפעיל היה פעם חברת הדלק. עכשיו זו הרשת. לופס מנה הבין זאת כבר ב-2024, בזמן שהספינה עוד נבנתה. “אני צריך לבקש הנחה: עם עלויות נמוכות יותר אפשר להוריד את מחירי הכרטיסים”, אמר אז.