הוא האיץ רוכבי אופניים. עכשיו הוא תופר כריות אוויר למכנסיים שלהם

כמה חודשים לפני אוגוסט 2019, מהנדס בלגי בשם ברט סליס הושיב במנהרת הרוח שלו רוכב צעיר בשם בְּיוֹרג למברכט . למעבדה שלו זו הייתה עבודה שגרתית: למצוא יציבה וביגוד שיחסכו לרוכב כמה וואטים. ואז, ב-5 באוגוסט, בשלב השלישי של טור דה פולין, למברכט בן ה-22 יצא מהכביש ופגע בתעלת ניקוז מבטון. אי אפשר היה להציל אותו.

“תהיתי למה לרוכבי אופניים יש עדיין כל כך מעט הגנה מלבד קסדה”, נזכר סליס . באוקטובר 2026 התשובה שלו נכנסה לרשימת ההמצאות הטובות של השנה של TIME. זהו כרית אוויר במשקל חצי קילו בערך, שמסתתרת ברצועות של מכנסי רכיבה עם כתפיות ונפתחת תוך 100 אלפיות השנייה. אבל החלק המוזר ביותר בסיפור הוא דבר אחר. אדם שבנה את הקריירה שלו על גזירת גרמים ווואטים ממשקל הרוכבים רוצה עכשיו לתלות עליהם משקל נוסף. והוא טוען שהשעון לא מרגיש בזה. כדי להחליט מתי להתנפח, הכרית אומנה על ארכיון של תאונות של אנשים אחרים, שנשמר בסוכנות ידיעות בלגית.

רואה החשבון של הוואטים

סליס הוא מהנדס בהשכלתו ואיש אווירודינמיקה במקצועו. הוא ממייסדי Flanders Bike Valley, מעבדת אופניים פלמית שבנויה סביב מנהרת רוח, ועבד עם קבוצות מקצועיות רבות.

העבודה דומה להנהלת חשבונות. רוכב יושב על אופניים בזרם אוויר, חיישנים מודדים את ההתנגדות, והמהנדסים מזיזים מרפק בסנטימטר או מחליפים את הבד על הכתפיים. חמישה וואטים נחשבים שלל רציני. בשביל פירורים כאלה קבוצות מזמינות גרביים מיוחדות, מעצבות מחדש את הקסדות ומוציאות הון על גלגלים.

אחרי מותו של למברכט פנה סליס אל סם רטייצ’ק, ששימש ראש המחקר והפיתוח בחברת הביגוד הבלגית Bioracer ובנה בה את מנהרת הרוח. Bioracer מייצרת ביגוד תחרותי, בין השאר לקבוצות מקצועיות. בשנים 2020–2021 רטייצ’ק וסטודנט לעיצוב תעשייתי בהתמחות, סטיין ואנפולסם, פיתחו קונספט : כרית אוויר שמוסתרת ברצועות של מכנסי תחרות רגילים ותכסה בהתרסקות את הצוואר, החזה, הגב והירכיים.

הקונספט עבד. הלקוחות לא הגיעו. עוד ב-2024 רטייצ’ק, שכבר ניהל סטודיו עיצוב משלו, כינה את הרעיון נקודת מפנה אפשרית לבטיחות הרוכבים והודה שהקבוצות גילו עניין מועט.

קסדה שנכפתה במחיר מוות

קל להסביר את הצינה של הפלוטון. במשך עשרות שנים רכיבת האופניים המקצועית נאבקה בכל הגנה שעלתה בנוחות או במהירות.

ב-1991 איגוד האופניים הבינלאומי (UCI) ניסה להפוך את הקסדה לחובה. הרוכבים שבתו, והכלל נגנז. הוא חזר רק ב-2003, אחרי שהרוכב הקזחי אנדריי קיבילב התרסק בלי קסדה בפריז–ניס ומת למחרת. אז UCI הכריז שהקסדה חובה , ואפילו זה היה פשרה: בגרסה הראשונה של הכלל הותר לרוכבים להסיר קסדה בעליות אחרונות ארוכות מחמישה קילומטרים. פרצה זו נסגרה מאוחר יותר.

ביגוד מגן עבר את אותו מסלול. Bioracer אמרה שהיא יכולה לייצר ביגוד תחרותי שמרכך את הפציעות הנפוצות ביותר בנפילות. הרוכבים, כפי שדיווח road.cc , העדיפו את הנוחות והמהירות שהורגלו אליהן.

הלקח ברור לכל איש מכירות: בפלוטון בטיחות נמכרת רק כשהיא לא עולה כלום בשעון העצר. בדיוק כך ניסה סליס למכור את הכרית שלו.

חצי קילו שהבטיח פעם מהירות

במרץ 2024, כשהמערכת עוד הייתה אב-טיפוס, סליס אמר לשדרן הבלגי Sporza שהכרית מוסיפה 500 עד 600 גרם, בערך בקבוק מלא אחד נוסף. המקצוענים דחו אותה עד אז מחשש לנוחות ולמשקל, אז סליס שלף את הקלף של איש האווירודינמיקה. רוכב שלובש את המערכת, אמר, נעשה “בצורת טיפה” יותר, ובמסלול שטוח במהירות 50 קמ"ש ההפרש הגיע ל-5 עד 15 וואטים. “תוספת המשקל כבר לא רלוונטית”, אמר.

באוזני הפלוטון זה נשמע מפתה: הגנה כבונוס למהירות. היום החברה מדברת בזהירות רבה יותר. בחומרים שמסביב לרשימת TIME המפתחים מבטיחים משהו אחר: הכרית לא משפיעה על האווירודינמיקה וכמעט בלתי נראית מתחת לחולצת הרכיבה. הרווח בוואטים כבר לא מוזכר, ואף אחת משתי הטענות לא נמדדה באופן עצמאי. יש גם הסתייגות שנייה: בעלייה להר חצי קילו שוקל חצי קילו, לא משנה כמה חלק האוויר זורם סביבו.

המכשיר עצמו נראה צנוע. כיס קטן על הגב מכיל את האלקטרוניקה ואת מיכל ה-CO₂, וצינורות דקים של פוליאורתן תרמופלסטי עוברים ברצועות המכנסיים.

המערכת לא מכסה את הראש ואת הכתפיים, וזה במכוון. רטייצ’ק הסביר שאחרי נפילה הרוכב צריך להיות מסוגל לעלות שוב על האופניים ולסיים את המרוץ. לכן כעשר שניות אחרי ההפעלה הכרית מתחילה להתרוקן מעצמה ונקפלת חזרה לרצועות. כדי להשתמש בה שוב מחליפים את המיכל ואת המצית שלו, בכ-35 אירו . כרית אוויר במכונית, לעומת זאת, מוחלפת כיחידה שלמה.

מה מלמדות תאונות של אחרים

החלק הקשה בכרית אוויר הוא לא הבד ולא הגז. הקושי הוא להחליט מתי לירות.

רוכב זורק את האופניים על קו הסיום, ספרינטר מנענע את המכונה לצדדים, נוסע עירוני מזנק מעל מדרכה. אף אחד מאלה אינו התרסקות, ובכל זאת בעיני חיישן כולם אלימים. הפעלת שווא באמצע ספרינט מסוכנת בפני עצמה, וכרית שלא נפתחת גרועה מכרית שאין בכלל, כי היא מולידה ביטחון שווא. Sporza מתאר את לוגיקת הסף כך: רוכב שפשוט מחליק על האספלט לא יפעיל אותה, אבל אם אחר כך הוא עף מעל מעקה בטיחות, היא נורית.

האלגוריתם של Aerobag נבנה על תאונות של אחרים. סוכנות הידיעות הבלגית Belga מחזיקה ארכיון גדול של צילומי התרסקויות במרוצים, והמפתחים הריצו את הצילומים דרך מודל בינה מלאכותית. המודל שחזר את תנועת הגוף לפי מפרקים גלויים כמו כתפיים, ירכיים ומרפקים, ומסלולי התנועה האלה שימשו לכוונון סף ההפעלה. בפשטות, המערכת למדה מתאונות שאיש לא היה מביים לצורך ניסוי.

החברה השוודית Hövding יודעת מה המחיר של טעות כזו. צווארון הכרית שלה לרוכבים עירוניים התנפח סביב הראש ונמכר כתחליף לקסדה. בנובמבר 2023 רשות הצרכנות השוודית עצרה את מכירות Hövding 3 בשל פגם שעלול למנוע מהצווארון להיפתח בהתרסקות. ב-21 בדצמבר 2023 החברה הגישה בקשה לפשיטת רגל . בית משפט כבר השעה אז את האיסור, אבל ההנהלה החליטה שאחרי חודש בלי מכירות אי אפשר להציל את החברה. כרית אוויר נשפטת לפי הפעם האחת שבה היא לא נפתחת.

Aerobag פונה לאותו שוק. לרוכבים עירוניים היא תכננה את Aerobelt, חגורה שנושאת את אותו מודול כדי שאפשר יהיה ללבוש אותה מעל בגדים יומיומיים. Fundracer, קרן שמשקיעה במיקרו-ניידות, רכשה נתח מיעוט בחברה . המערכת עדיין לא למכירה. מייסד שותף של Aerobag, קווינטון ואן לוגרנברג, מעריך את מחירה ב-700–850 אירו , יותר מקסדה טובה ופחות מהרבה סטים של גלגלי תחרות.

בינתיים שיעורו של Hövding תאורטי. המערכת נבדקה בהתרסקויות עם דמויות רוכבים מודפסות בתלת-ממד , והצעדים הבאים שנקבעו הם נפילות אדם על משטחי נחיתה רכים ובובות לבדיקות התרסקות. עדיין אין נתונים מפורסמים על מידת ההפחתה בפציעות בתאונות אמיתיות.

ללמוד ליפול מחדש

במילים, העניין הופיע כבר ב-2024. סליס סיפר ל-Sporza שהקבוצה הבריטית אינאוס גרנדיירס רצתה להפעיל את הכרית, במיוחד אחרי ההתרסקות הנוראה של אגן ברנל, כשבינואר 2022 מנצח הטור דה פראנס רכב אל תוך אוטובוס חונה באימון.

במעשים, הראשונה שאימצה את המערכת הייתה הקבוצה ההולנדית פיקניק פוסטנל. מאחורי הפרויקט עומד רוכב מקצועי לשעבר, פיט רויקרס. הקבוצה כבר התמודדה עם פצעי שפשוף בעזרת ביגוד עמיד לשחיקה, והוא ציין צלעות, אגן ושברי עצם הבריח כיעד הבא. הרעיון נולד מסרטון אינסטגרם על כרית אוויר לאופנוענים, שהוביל את רויקרס אל סליס. הוא שומר על ציפיות מפוכחות . הכרית תציל עצם בריח רק אם הרוכב באמת סומך עליה ושומר את הידיים קרובות לגוף, בעוד שרוב הרוכבים פושטים ידיים כשהם נופלים. כנראה שהרוכבים יצטרכו ללמוד ליפול מחדש. ב-2026 פיקניק פוסטנל וויסמה–ליס א בייק קיבלו מערכות לאימונים, וחברת הביגוד האיטלקית נאליני השקיעה בפרויקט ומתכננת את מכנסי הרכיבה הראשונים בהסמכת Aerobag.

סליס אינו לבד במרוץ הזה. באביב 2026 Van Rysel, מותג האופניים של דקטלון, חשפה חליפת תחרות עם כרית אוויר מובנית: החליפה, כולל הכרית, שוקלת כ-700 גרם, והכרית מתנפחת, לדברי היצרן, תוך 60 אלפיות השנייה, כמעט פי שניים מהר יותר מ-Aerobag. “ברכיבת אופניים היה צריך לבחור בין ביצועים לבטיחות”, אמרה Van Rysel .

את הכרית עוד לא תראו במרוצים. בתחילת 2026 UCI החל לכנס יצרנים ומעבדות כדי לכתוב תקנים למערכות כאלה, ועד שיהיו כאלה, אף אחד לא יכול להתחיל מרוץ כשהוא לובש אותה. סליס מקווה לראות אותה במרוצים ב-2027.

הקסדה הגיעה לרכיבה המקצועית דרך שביתה ודרך מוות שבא שתים-עשרה שנים אחר כך. הכרית של סליס לא צריכה טרגדיה נוספת. היא צריכה רוכב שבזמן נפילה סומך עליה יותר מאשר על ידיו.