למי ילך אוצר הביטקוין של 5 מיליארד דולר שנקנה בייואנים גנובים

משקיעים מבוגרים ברחבי סין מסרו את הייואנים שלהם לחברה בשם Lantian Gerui. בחלק מהכסף קנתה בעלת החברה, צ׳יאן ג׳ימין (Qian Zhimin), ביטקוין: לפי התביעה נכנסו אליו כ-6 מיליארד ייואן, כ-845 מיליון דולר באותה תקופה. היום המטבעות שווים כ-5 מיליארד דולר ושוכבים אצל המשטרה הבריטית. נראה שהרווח לא יגיע למשקיעים.

ב-12 באוקטובר 2026 קבע בית המשפט הגבוה בלונדון שתביעות המשקיעים המרומים יידונו לפי החוק הסיני ולא לפי החוק האנגלי. זה נשמע כמו עניין טכני משפטי. ובכל זאת, ההחלטה מקרבת את המדינה הבריטית לשמור לעצמה את רוב האוצר, יחד עם כל הרווחים. ובניו יורק מתנהל מאבק על אוצר גדול פי שניים: קורבנות הונאה, משפחות של הרוגי 11 בספטמבר, וסין, שמאשימה את ארה״ב בפריצה.

המלכה לעתיד של ליברלנד בהמפסטד

צ׳יאן ג׳ימין, המוכרת גם בשם יאדי ז׳אנג (Yadi Zhang), ברחה מסין בדרכון מזויף בספטמבר 2017. בלונדון התגוררה בבית אחוזה בהמפסטד ששכר הדירה בו עלה יותר מ-17,000 ליש״ט בחודש. העוזרת שלה, ג׳יאן וון (Jian Wen), לשעבר עובדת במסעדת טייקאווי, ניסתה לקנות בית בפרבר יוקרתי ולא הצליחה להסביר מהיכן הכסף של המעסיקה שלה. כך התחילה החקירה. ב-2018 מצאה המשטרה מכשירים שהכילו את המפתחות ל-61,000 ביטקוין, התפיסה הגדולה ביותר של מטבעות קריפטוגרפיים בתולדות בריטניה.

הפרטים הצבעוניים ביותר נמצאו ביומנים של צ׳יאן. היא חלמה על בנק בינלאומי משלה ועל טירה בשוודיה, ועד 2022 רצתה להיות מלכת ליברלנד (Liberland), מיקרו-מדינה שהוכרזה על ידי עצמה על פיסת גדה של הדנובה בין קרואטיה לסרביה, ושאף מדינה אינה מכירה בה.

בספטמבר 2025 הודתה צ׳יאן בעבירות הלבנת הון, ובנובמבר נגזרו עליה 11 שנים ו-8 חודשים . “המניע שלך היה תאוות בצע טהורה”, אמר לה השופט. בכך הסתיים ההליך הפלילי. ההליך האזרחי התחיל, והוא המעניין מבין השניים.

המשקיעים איבדו ייואנים, לא ביטקוין

אחד המשקיעים, מר יו (Yu), סיפר ל-BBC איך מסר את כספו ל-Lantian Gerui. החברה שילמה לו טיפין-טיפין חלק מהתשואות שהובטחו, ולכן לא חשד בדבר. באמצע 2017 החלה המשטרה הסינית לחקור את החברה, והתשלומים נפסקו. נישואיו, לדבריו, לא שרדו.

לא יו ולא איש אחר קנו ביטקוין. הם מסרו ייואנים, וצ׳יאן היא שהמירה את כספם לקריפטו. בזמן שהמטבעות שכבו בבריטניה, שוויים עלה פי כמה. אז למי שייך הרווח הזה: לאנשים שהייואנים שלהם נגנבו, או למדינה שמצאה את המטמון?

התשובה תלויה בחוק שחל. תארו לעצמכם גנב שקונה בכספכם כרטיס הגרלה וזוכה. לפי החוק האנגלי יכולים המשקיעים לטעון שהזכייה, כלומר המטבעות עצמם, שייכת להם. לפי החוק הסיני הם דומים יותר לנושים, ולפי עורכי דין סביר שיקבלו בחזרה בערך את מה שהשקיעו, בתוספת ריבית. את מחיר הכרטיס, לא את הפרס הגדול.

השופט מארק טרנר (Mark Turner) בחר בחוק הסיני . נימוקו: ההונאה פעלה בסין, החוזים נחתמו שם, הכסף שולם שם, וצ׳יאן קנתה שם גם את הביטקוין, דרך בורסת Huobi ובעסקאות מחוץ לבורסה. כל תובע, הדגיש, חייב להוכיח זכות קניין במטבעות. החוק עצמו אינו כולל מנגנון כללי לפיצוי כל מי שהפסיד: רק מי שמוכיח שהמטבעות שלו מקבל משהו.

מי מקבל את ההפרש

עד 22 במאי 2026 נרשמו כ-16,000 איש לתביעת חלק בבית המשפט הבריטי. זה פחות מ-13% מ-128,000 המשקיעים. ההרשמה דרשה להתמודד עם מדינה זרה, שפה זרה ועורכי דין לונדוניים. עבור משקיע מבוגר בסין זה מכשול גדול מכל סעיף בחוק.

השאר כותבים מכתבים. משקיעים אספו כמעט 2,500 חתימות על פנייה למשרד החוץ הסיני: “איננו רוצים, ולעולם לא נקבל, מצב שבו ביטקוין נתפס על ידי בריטניה ואינו מוחזר לנו.” יו ניסח זאת בצניעות רבה יותר. הוא מקווה שממשלת בריטניה, התביעה ובית המשפט יגלו רחמים.

למדינה יש תוכניות משלה. התביעה ביקשה מבית המשפט לאפשר לממשלה לשמור את הביטקוין, ובקיץ 2025 דיווח ה-Telegraph שהשרה לאוצר, רייצ׳ל ריבס (Rachel Reeves), מסתמכת על מכירת קריפטו שנתפס כדי לסתום חור בתקציב. מאוחר יותר הבטיחה התביעה לבית המשפט שתגבש מנגנון פיצוי נפרד , בלי לפרט.

גם המשקיעים לא מוותרים. ב-16 באוקטובר התיר בית המשפט הגבוה לכ-16,000 תובעים לערער על ההחלטה בעניין החוק הסיני.

גם לסין יש תוכניות. ב-13 באוקטובר, יום אחרי ההחלטה בלונדון, בית משפט בטיינג׳ין הודיע על הליך להחרמת כמעט 62,000 ביטקוין שנתפסו בבריטניה. כ-128,000 איש השקיעו כסף, ולפי הנתונים הסיניים יותר מ-102,000 מהם יצאו וידם על התחתונה.

סכום אחד של מטבעות, שני בתי משפט.

בניו יורק, פי שניים מטבעות

לסיפור הזה יש אח אמריקאי, ועוד יותר סבוך. ב-14 באוקטובר 2025 הגישה מחלקת המשפטים של ארה״ב תביעת החרמה נגד 127,271 ביטקוין , ששוו אז כ-15 מיליארד דולר. התביעה קושרת את המטבעות לקבוצת Prince Group הקמבודית ולנשיאה צ׳ן ז׳י (Chen Zhi), שהואשמו בהפעלת מתחמים שבהם עובדים שנסחרו בהם הוכרחו להונות אנשים ברשת. בינואר 2026 קמבודיה עצרה את צ׳ן ז׳י והסגירה אותו לסין .

בסוף ספטמבר 2026 השופטת רייצ׳ל קובנר (Rachel Kovner) דחתה תשעה קורבנות לכאורה שרצו לערער על ההחרמה. ההיגיון דומה לזה של לונדון: בשני המקומות על הקורבן להוכיח שהמטבעות שלו. האנשים האלה איבדו כסף לנוכלים, אבל לא הצליחו להראות שכספם הגיע דווקא לארנקים האלה. במקרה הטוב, קבע בית המשפט, הם נושים כלליים בלתי מובטחים, בלי זכות למטבעות עצמם. אם הממשלה תנצח, הקורבנות עדיין יוכלו לבקש פיצוי ממחלקת המשפטים, אבל כמבקשים ולא כבעלים.

ואז העלילה מקבלת תפנית שאף סופר לא היה מעז לכתוב. אנליסטים סבורים שהמטבעות הגיעו מ-LuBian, בריכת כרייה, כלומר שירות שבו אלפי מחשבים כורים ביטקוין יחד ומתחלקים בתגמולים. כבר בינואר 2026 הכריזו קרובי הרוגי 11 בספטמבר על זכות למטבעות. לטענתם LuBian קשורה לאיראן, ובידיהם פסקי דין נגד איראן. ב-12 באוקטובר אחת מקבוצות המשפחות חזרה לבית המשפט : לפי פסקי הדין שלה איראן חייבת לה יותר מ-671 מיליון דולר.

בינתיים סוכנות הסייבר הממלכתית של סין, CVERC, האשימה ב-2025 את ארה״ב בכך שלקחה את המטבעות שנעלמו מ-LuBian בדצמבר 2020 במבצע של המודיעין האמריקאי. משרד המשפטים מכחיש עוולה, אך לא הסביר איך השתלט על הארנקים.

אם ההחרמה תושלם, למטבעות כבר יש בית ברור. צו נשיאותי מ-6 במרץ 2025 הקים רזרבה אסטרטגית של ביטקוין שממומנת בביטקוין שהממשלה החרימה סופית, ואוסר על הרזרבה למכור אותם.

הכסף השקוף ביותר, שאיש לא יכול להחזיר

לקריפטו יש מוניטין של כסף שהכול בו גלוי. אפשר לעקוב אחר כל עסקה, והחוקרים עושים בזה שימוש: אנליסטים קשרו את האוצר האמריקאי לבריכת LuBian בעקבות העקבות שלו בבלוקצ׳יין. אבל הבלוקצ׳יין מראה לאן המטבע הלך, ואילו בית המשפט שואל שאלה אחרת: של מי הוא? בין הייואנים של משקיע לביטקוין בכספת של המשטרה עומדים מחליפנים, מתווכים ושנים של זמן. למתוח את הקו הזה לכל אחד מאלפי האנשים כמעט בלתי אפשרי.

הרבה עדיין לא ברור. ההחלטה בלונדון ראשונית, ובית המשפט כבר התיר ערעור. גם אם תעמוד, מומחים לחוק הסיני עדיין צריכים להסביר אם למשקיעים יש בכלל זכויות קניין. אין עדיין מנגנון פיצוי, וההחרמה האמריקאית אינה סופית. ייתכן שהקורבנות יקבלו בסוף את הפסדיהם בחזרה, והמדינה תשמור רק את ההפרש. גם ההפרש הזה מגיע למיליארדים.

וזו חשבונאות מוזרה. ההשקעה הטובה ביותר בכל הסיפור הייתה ההחלטה של נוכלת להחנות כסף של אחרים בביטקוין. והצד שצפוי להרוויח ממנה הכי הרבה הוא זה שלא השקיע דבר, ופשוט החזיק שמונה שנים במכשירים שנתפסו בתיק שלה.