// תוכן עניינים
ההורים של המפתח Gathin T. רצו רק לראות Netflix, אבל טלוויזיית ה־Xiaomi שלהם גרמה להם לשבת קודם מול קליפ ממומן, בכל פעם מחדש. בנם נתן ל־Claude Code את מספר הדגם. Claude Code מצא את המכשיר ברשת ה־Wi-Fi הביתית, כיבה 25 אפליקציות של Xiaomi וכתב מסך בית חדש. “נראה כמו Apple TV עכשיו lol”, פרסם Gathin ב־17 באוקטובר 2026.
תוך יומיים־שלושה הפכו ההוראות שלו לפרויקט קוד פתוח בשם CleanYourTV. עד 24 באוקטובר, לפי PPC Land , היו לו 30,900 כוכבים ב־GitHub ורשימות אפליקציות ל־260 דגמי טלוויזיה, והמספר ממשיך לעלות. כוכב ב־GitHub עובד כמו סימנייה: מישהו סימן את הפרויקט כדי לחזור אליו. עשרות אלפי סימניות בשבוע אחד אומרות שהרבה אנשים הגיעו לקצה עם הפרסומות במסך הבית.
החלק המעניין יותר הוא מה הפרסומות האלה בעצם. ב־2023 הוציאה יצרנית הטלוויזיות האמריקנית Vizio על הטלוויזיות שלה יותר ממה שקיבלה עליהן, והרוויחה מפרסומות ומנתונים על מה שהצופים רואים. כלומר, הפרסומות הן לא תקלה ולא תאוות בצע של מותג אחד. הן נושאות את הכלכלה של הטלוויזיה החכמה הזולה, ולראשונה סוכן בינה מלאכותית נתן לבעלים רגילים דרך קלה לצאת מהעסקה הזאת.
הטלוויזיה שנמכרת בהפסד
Vizio, אחת מיצרניות הטלוויזיות הזולות הגדולות בארה"ב, מראה בפירוט איך זה עובד. עד שוולמארט רכשה אותה ב־2024 הייתה החברה ציבורית וחייבת לחשוף את המספרים שלה. מהדוח השנתי ל־2023 עולה שטלוויזיות ומקרני קול הכניסו 1.08 מיליארד דולר ועלו 1.09 מיליארד דולר לייצור. החשבון בוטה. מחסרים אחד מהשני, ו־Vizio הפסידה כ־8.6 מיליון דולר על מכירת החומרה.
הכסף הגיע ממחלקה אחרת, Platform+. היא כוללת פרסום על המסך ונתונים על מה שהצופים רואים. המחלקה הזאת הכניסה 598 מיליון דולר, ואחרי העלויות שלה הניבה רווח גולמי של כ־365 מיליון דולר (החישוב שלנו מאותו דוח). לפי אותו חישוב, הרווח הגולמי של Vizio כולה הגיע לכ־356 מיליון דולר. במילים אחרות, פרסומות ונתונים הרוויחו יותר ממה שהרוויחה החברה כולה, והחומרה אכלה חלק מהכסף הזה.
// Vizio, 2023
הטלוויזיה היא מדפסת שנמכרת בזול כדי למכור את הדיו, רק שאת הדיו קונים מפרסמים, ומה שהם משלמים עליו הוא תשומת הלב שלכם.
ב־2023 לקחה סטארט־אפ בשם Telly את ההיגיון הזה עד הסוף. היא הבטיחה לחלק 500,000 טלוויזיות בחינם . מתחת למסך בגודל 55 אינץ’ ישב מסך שני, קטן יותר, שהריץ פרסומות סביב השעון. אפשר היה לעמעם אותו. אי אפשר היה לכבות. בתמורה הבעלים מסרו את שמם, גילם, מגדרם, כתובתם והרגלים שלהם, כולל הרגלי קנייה. טלוויזיה חכמה רגילה נבדלת מ־Telly בדבר אחד: על טלוויזיה רגילה עדיין משלמים בחנות.
מסך שמסתכל בחזרה
מקור ההכנסה השני אפילו פחות נראה לעין. זיהוי תוכן אוטומטי, ACR, הוא Shazam למסך שלכם. הטלוויזיה לוכדת בקביעות את מה שהיא מציגה, הופכת כל פריים לטביעת אצבע דיגיטלית קצרה ומשווה אותה למסד נתונים. כך היצרן לומד מה מוצג בסלון שלכם ויכול למכור את הידיעה הזאת למפרסמים.
גם כשמשחקים בקונסולה או מנגנים סרט ממחשב נייד דרך HDMI, הטלוויזיה ממשיכה להתאים פריימים. כך התנהגו מכשירי Samsung ו־LG כשחוקרים מארה"ב, מבריטניה ומספרד פירקו אותם ב־2024. LG צילמה את המסך עד מאה פעמים בשנייה ו־Samsung פעמיים בשנייה, ושתיהן שלחו את טביעות האצבע במנות, כפי שUC Davis ופרסומים נוספים תיארו. ביטול ה־ACR בהגדרות אכן עצר את זרימת הנתונים, בתנאי שהבעלים ידע איפה לחפש.
בדצמבר 2025 תבע התובע הכללי של טקסס את Samsung, LG, Sony, Hisense ו־TCL על איסוף נתוני צפייה ללא הסכמה. בפברואר 2026 Samsung הגיעה להסכם עם המדינה והבטיחה לא לזהות מסכים של תושבי טקסס בלי רשותם המפורשת. בכל מקום אחר זה עדיין תלוי בשאלה אם הבעלים מצא את תיבת הסימון הנכונה.
מברג שהיה בפנים כל הזמן
בכל טלוויזיית Android TV ו־Google TV יש ADB, Android Debug Bridge. זה ערוץ שירות למפתחים: מחשב שולח דרכו פקודות לטלוויזיה, ומפעילים אותו בתפריט נסתר. חובבים בפורומים משתמשים בו שנים. אבל צריך להכיר את שמות אפליקציות המערכת, לכל מותג יש משלו, יש עשרות כאלה, וטעות אחת שוברת את מסך הבית.
סוכן הבינה המלאכותית מסיר בדיוק את המכשול הזה. הוא מוצא את הטלוויזיה ברשת, קורא את רשימת האפליקציות המותקנות ומסיק משמותיהן אילו מהן מגישות פרסומות ואילו הטלוויזיה צריכה. ההוראות של CleanYourTV אומרות לסוכן לשמור קודם את רשימת האפליקציות ולכתוב סקריפט שחזור. רק אז הוא מכבה את הטלמטריה של היצרן, את שירותי הפרסום ואת שורות ההמלצות. שום דבר לא מוסר, ולכן אפשר לבטל כל שינוי בפקודה אחת. פרויקט דומה, dumbtv, לפי TechCrunch , נבדק על Fire TV ועל מכשירים של חצי תריסר מותגים, והוא קל אפילו יותר לשימוש: פשוט נותנים לסוכן הבינה המלאכותית את הקישור ל־GitHub.
הסיפור המוזר ביותר התחיל בכישלון. משתמש ב־Reddit ביקש מ־Claude לנקות לו את הטלוויזיה, והכול הצביע על המסלול הרגיל דרך גשר Android. אבל התברר שהמכשיר הוא Samsung עם מערכת Tizen של החברה עצמה, שאין בה גשר כזה, והסוכן לא יכול היה לראות את המסך. אז, כפי שXDA סיפר , הוא כתב אתר מקומי קטן, השתמש בו כדי לקבל גישה למצלמת הטלפון של המשתמש וצילם את הטלוויזיה כל ארבע שניות כדי לבדוק את ההתקדמות של עצמו. אחרי 11 שעות ונתח נכבד ממגבלות המנוי, הוא מחק את מזהה הפרסום של Samsung, הסתיר את האפליקציות שאינן בשימוש ובנה מסך בית חדש.
איפה הטריק מפסיק לעבוד
לשיטה יש לא מעט גבולות. CleanYourTV עובד רק על Android TV ו־Google TV. הוא לא עושה דבר בנוגע לפרסומות בתוך YouTube או Netflix, כי אלה מגיעות מהאפליקציות עצמן. ועדכון הקושחה הראשון יכול להפעיל מחדש את האפליקציות שכובו ולהחזיר את מסך הבית של היצרן.
זה יכול להסתיים גרוע יותר. TechCrunch מצטט משתמש ש"הפך לבלוק" את ה־Android TV שלו, והטלוויזיה לא הצליחה לעלות. מומחה אבטחת הסייבר ריטש קוטאק אמר ל־CBC שבהרבה טלוויזיות יש מיקרופונים, ומערכת שנפרצה ונשארת מחוברת לרשת חשופה יותר. העדכונים שכל כך מעצבנים אנשים הם בדרך כלל אלה שמתקנים חורי אבטחה.
יש גם מבט פיכח על התמורה. כותב ב־XDA ניסה את השיטה על הטלוויזיה שלו : הסוכן ביקש רשות לפני כל שינוי, הטלוויזיה נעשתה מגיבה יותר, אבל ההשהיה בהדלקה נשארה. הבעיה האמיתית ברוב הטלוויזיות החכמות, הוא הסיק, היא חומרה חלשה. שום סוכן בינה מלאכותית לא יתקן את זה.
סירוב שאיש לא הסביר
בסוף אוקטובר התפשט ב־Reddit צילום מסך: Claude Opus 5.5 סירב לעזור עם טלוויזיה בטענה להגנות שלו. המשימה הייתה הנדסה לאחור, הבנה של מבנה תוכנה מבפנים. לדברי המפרסם, המודל עשה זאת בשביל משחק וידאו אבל סירב בשביל טלוויזיה. XDA מדגיש שזה לא מאומת: מסנן שמכוון לסיכונים אחרים לגמרי יכול היה לתפוס טלוויזיות בטעות. Anthropic לא סיפקה הסבר פומבי. כבר ב־19 באוקטובר ציין TechCrunch ש־Claude לא הגיב לבקשה קצרה “תפרוץ את הטלוויזיה שלי”, ואנשים נאלצו לתאר את המשימה בפירוט רב יותר.
לחברה שמוכרת סוכני בינה מלאכותית זו פרשת דרכים מביכה. לעזור לאנשים לתקן את הדברים שלהם נמכר היטב. לעזור להם לכבות את המודל העסקי של מישהו אחר מסוכן יותר, במיוחד אם יצרני הטלוויזיות יתחילו יום אחד לדפוק על הדלת.
טלוויזיה בלי פרסומות מנגנת סרטים בדיוק אותו דבר; היא רק מפסיקה להרוויח כסף ליצרן שמכר אותה בהפסד. אז של מי הטלוויזיה: של מי ששילם עליה בחנות, או של החברה שתכננה להמשיך להרוויח ממנה שנים?
